מידע מטעה בזמן מלחמה: מה למדנו ואיך מדברים על זה עם ילדים

פייק ניוז 📅 17 במרץ 2026 ⏱ 9 דקות קריאה גילאי 10-14 להורים

בזמן מלחמה, מידע מטעה הוא לא רק מטרד — הוא נשק. וילדים, שנחשפים לחדשות דרך רשתות חברתיות בלי מסנן, נמצאים בחזית.

אחרי 7 באוקטובר, ישראלים נחשפו לגל אדיר של מידע — חלקו אמיתי ומצמרר, חלקו הוצא מהקשר, וחלקו הומצא מכוון. איך עוזרים לילדים להתמודד?

שלושה סוגי “מידע רע”

המסגרת של וורדל ודראקשן (2017)

Claire Wardle ו-Hossein Derakhshan פיתחו עבור מועצת אירופה מסגרת שמבחינה בין שלושה סוגי “אי-סדר מידעי”:

  1. Misinformation (מידע שגוי) — מידע לא נכון שמופץ בלי כוונה. אדם שמשתף תמונה ישנה בחשבו שהיא מהיום — הוא לא משקר, הוא טועה.

  2. Disinformation (דיסאינפורמציה) — מידע לא נכון שמופץ בכוונה, כדי להטעות, לפגוע או לקדם אינטרס. קמפיין ממומן שמפיץ סרטונים מזויפים — זו דיסאינפורמציה.

  3. Malinformation (מידע מזיק) — מידע אמיתי שמוצא מהקשרו כדי לפגוע. תמונה אמיתית ממלחמה אחרת שמוצגת כאילו היא מהיום — המידע אמיתי, ההקשר שקרי.

מקור: Wardle, C. & Derakhshan, H. (2017). “Information Disorder: Toward an interdisciplinary framework for research and policy making.” Council of Europe Report.

למה זה חשוב לילדים: ילד ששומע “זה פייק ניוז” צריך להבין — מה פייק? הכל שקר? חלק מההקשר חסר? מישהו הטעה בכוונה? ההבחנה הזו מונעת ציניות מוחלטת (“הכל שקר”) ותמימות מוחלטת (“הכל אמת”).

מה קרה אחרי 7 באוקטובר?

דוגמאות לסוגי מידע מטעה

תמונות מהקשר אחר: סרטונים ותמונות ממלחמות אחרות (סוריה, אפגניסטן) הופצו כאילו צולמו ב-7 באוקטובר או אחריו. המידע (שיש מלחמה) נכון — אבל התמונה הספציפית שגויה.

מספרים לא מאומתים: בשעות הראשונות, מספרים שונים לחלוטין הופצו — כל מקור נתן נתון אחר. אנשים שיתפו את המספר הכי דרמטי, לא את הכי מדויק.

קמפיינים מכוונים: FakeReporter (ארגון ישראלי לבדיקת מידע מטעה) זיהה עשרות קמפיינים מכוונים שנועדו להגביר פחד, ליצור שסע, או להפיץ תעמולה — גם מגורמים עוינים וגם מגורמים פנימיים.

למה דווקא בזמן מלחמה?

Wardle (2019) זיהתה 7 גורמים שמגבירים הפצת מידע מטעה, וכמעט כולם מתעצמים בזמן מלחמה:

  1. רגשות חזקים — פחד, כעס, אבל ← פחות חשיבה ביקורתית
  2. דחיפות — “חייבים לדעת עכשיו” ← פחות זמן לבדוק
  3. חוסר ודאות — כשאין מידע רשמי, שמועות ממלאות את הריק
  4. זהות קבוצתית — “אנחנו נגד הם” ← כל מידע שתומך “בנו” מתקבל בלי ביקורת
  5. אמון נמוך במוסדות — “הם מסתירים מאיתנו” ← פנייה למקורות לא מאומתים

איך מדברים על זה עם ילדים?

1. הכירו בקושי

“בזמן מלחמה, קשה מאוד לדעת מה אמיתי. גם מבוגרים מתבלבלים. זה נורמלי.”

אל תעמידו פנים שאתם תמיד יודעים. ילדים מכבדים כנות.

2. למדו את שלושת הסוגים

הסבירו את ההבדל:

  • “לפעמים אנשים טועים בלי כוונה — זה בסדר, כולנו טועים”
  • “לפעמים מישהו מכוון משקר — וזה חמור יותר”
  • “ולפעמים לוקחים משהו אמיתי ושמים אותו בהקשר לא נכון — וזה הכי קשה לזהות”

3. “מה אנחנו יודעים ומה אנחנו לא יודעים?”

Southwell et al. (2022) ממליצים על שיטת “ידוע/לא ידוע”: בכל חדשות שהילד שומע, שאלו “מה ידוע בוודאות? ומה עדיין לא ברור?” זה מלמד שמותר לחיות עם חוסר ודאות — וזה עדיף על לאמץ מידע שגוי רק כי הוא “סוגר” את הסיפור.

מקור: Southwell, B.G. et al. (2022). “Misinformation as a misunderstood challenge to public health.” American Journal of Preventive Medicine, 63(1), e21-e25.

4. הגבילו חשיפה — בלי לחסום

Garfin et al. (2020) מצאו שחשיפה מוגזמת לכיסוי תקשורתי של אסונות מגבירה חרדה יותר מהאירוע עצמו. אל תחסמו מידע (זה ייצור חוסר אמון), אבל הגבילו את הכמות: “בוא נקרא עדכון אחד ביום מאתר שאנחנו סומכים עליו, ולא נגלול כל הזמן.”

מקור: Garfin, D.R. et al. (2020). “Media exposure and mental health after mass violence events.” Current Directions in Psychological Science, 29(5), 437-443.

כלים מעשיים

רשימת מקורות אמינים

הכינו עם הילד רשימה קצרה של מקורות שהמשפחה סומכת עליהם לחדשות:

  • 2-3 אתרי חדשות מוכרים
  • אתר בדיקת עובדות (כמו פאנל בדיקת עובדות של ynet, “השקוף” של כאן)
  • דובר צה”ל / הודעות רשמיות

הכלל: בזמן משבר, קודם בודקים שם. אם הם לא מדווחים על זה — כנראה שזה עוד לא מאומת.

שאלות לכל “חדשות” שמגיעות מוואטסאפ

  1. “מי שלח את זה?” — מקור ראשון? או “הועבר” 50 פעמים?
  2. “מתי זה קרה?” — היום? או תמונה ישנה?
  3. “איפה עוד מדווחים על זה?” — אם רק בוואטסאפ ← חשוד
  4. “מה אני מרגיש?” — פחד חזק, כעס חזק? = בדיוק הרגע לעצור ולבדוק

נסו את זה בבית: ניסוי “החדשות והרגשות”

מה צריך: 15 דקות, טלפון

  1. מצאו 4 כותרות חדשות שפורסמו לאחרונה — 2 ניטרליות, 2 רגשיות
  2. כל בן משפחה קורא כל כותרת ורושם: “מה אני מרגיש? (1-10 עוצמה)” ו-”כמה אני רוצה לשתף? (1-10)”
  3. השוו: האם יש קשר בין עוצמת הרגש לרצון לשתף?
  4. דברו: “כשהרגש חזק — זה בדיוק הרגע לעצור. למה?”

הנקודה: מידע מטעה מנצל רגשות. כשמזהים את הרגש — מפעילים חשיבה ביקורתית.

לקריאה נוספת: